פסק-דין בתיק עת"א 28994-01-12

העותר מרצה מאסר רביעי, לאחר שנמצא אשם והורשע בגין שתי כניסות לישראל שלא כחוק, שתי עבירות של גניבת כלי רכב, והחזקת כלי פריצה. העותר נדון ל-15 חודשי מאסר הכוללים שלושה חודשי מאסר על תנאי שהופעלו באופן חופף.

ביום 30.11.11 התייצב העותר בפני ועדת השחרורים וביקש לנכות שליש ממאסרו. הוועדה דחתה את הבקשה, ומכאן העתירה בענייננו. ב"כ העותר, אשר לטען למרשו את כל שרק ניתן לטעון, סובר שלא כדין נדחתה בקשת השחרור המוקדם, שכן לגרסתו העותר למד את הלקח, יש מקום עבודה שמוכן לקבלו, ובכלא התנהגותו טובה ולדעת העובד הסוציאלי העותר נוטל אחריות על מעשיו.

כידוע, ערכאה זו אינה מתערבת בשיקולי ועדת השחרורים, אלא אם יש הצדקה להתערבות על-פי הכללים הנהוגים במשפט המנהלי. בענייננו, לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטת הוועדה. הוועדה ציינה כי את העבירות בגינן נותן העותר את הדין, עבר הוא אך כשלושה חודשים לאחר ששוחרר ממאסרו הקודם. בנסיבות אלה, קבעה הוועדה כי העותר לא הניח את דעתה, כי אם ישוחרר הוא לא ישוב ויסכן את הציבור. נימוק זה של הוועדה הוא סביר, ולפיכך - העתירה נדחית.

<#4#>

ניתן והודע היום, ט"ו בשבט תשע"ב, 08/02/2012, במעמד הנוכחים.